The deeper meaning can be seen in this: From the first of Nisan until the tenth, one must accept upon oneself holiness from God’s Lordship, corresponding to the letter yud (י = 10) of the Name Adonai (אדנ”י).

And from the tenth until the eve of Pesach-four days-one must accept upon oneself holiness from the letter dalet (ד = 4) of the holy Name Adonai.

And from Pesach until Shavuot-fifty days-corresponding to the letter nun (נ = 50) of the holy Name Adonai.

And on Shavuot, the supernal wonder is revealed, corresponding to the letter aleph (א) of the holy Name Adonai.

Through this, one crowns upon oneself the Holy One of Blessing who is the Adon (Lord) of all the world-from the first of Nisan until Shavuot.

One more time in the year, one must accept upon oneself the yoke of the Kingdom of Heaven in the same manner.

באחד בניסן ר”ה למלכים. ר”ל שתמליכו את הקב”ה על כל העולם. נראה הרמז בזה שמאחד בניסן עד עשרה בו צריך לקבל עליו קדושה מאדנות מאות י’ של השם אדנ”י. ומעשרה עד ערב פסח ד’ ימים צריך לקבל עליו קדושה מאות ד’ של השם הקדוש אדנ”י. ומפסח עד שבועות חמשים יום נגד אות נ של שם הקדוש אדנ”י. ובשבועות נתגלה הפלא עליון והוא נגד א אל שם הקדוש אדנ”י. ובזה ממליך עליו את הקב”ה שהוא אדון כל העולם מאחד בניסן עד שבועות עוד אחת בשנה צריך לקבל עליו עול מ”ש כנ”ל:

Let us see the deeper meaning of this custom: Chitah (חטה, wheat) has the numerical value of 22, corresponding to the 22 letters of the Torah. With this wheat, we make preparation so that they will be able to sanctify the 22 letters of the Torah through Torah study and prayer. For this reason, this holy festival is called Pesach, which can be read as peh sach (פה סח)-“the mouth speaks”-meaning that one should sanctify one’s speech through songs and praises.

And sach (סח) has the numerical value of chayyim (חיים, life), for “life and death are in the hand of the tongue” (Proverbs 18:21). Therefore, one must “choose life”-that is, holy speech. Moreover, the words themselves must be “alive,” meaning uttered with complete intention (kavanah), for prayer without intention is like a body without a soul. Therefore, one must ensure that one’s prayer is “alive”-that is, with intention.

“And distribute them to the poor”-this means: the “poor” are those who cannot sanctify the 22 letters on their own. One must share with them from one’s portion and channel holiness to them so that they too can sanctify their speech. For if one does not sanctify one’s speech, then when one stands to pray afterward, one’s words do not enter into holiness.

This is the meaning of the verse: “And the passersby did not say: ‘The blessing of the Lord be upon you'” (Psalms 129:8) – meaning, those who transgress His will could not say “the blessing of the Lord” because their words do not enter into holiness.

בש”ע א”ח. נוהגין ליקח חטים ולחלקם לעניים נראה הרמז של מנהג זה. כי חט”ה בגי’ כ”ב הוא כ”ב אותיות שבתורה ובאותם החטים עושין הכנה שיוכלו לקדש כ”ב אותיות התורה בתורה ותפלה שלזה נקרא החג הקדוש הזה פסח פ”ה ס”ח שיקדש זכורו בשירות ותשבחות. וס”ח בגימטריא חיים כי החיים והמות ביד הלשון לכך צריך לבחור בחיים הם דיבורים קדושים וגם התיבות צריכים להיות בחיים היינו בכוונה שלימה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה לכך צריך שיראה שיהא קפלתו בחיים דהיינו בכוונה: ולחלקם לעניים ר”ל העניים הם אשר לא יוכלו לקדש בעצמן הכ”ב אותיות צריך לחלק להם מחלקם ולהשפיע להם מחלקם ולהשפיע להם קדושה כדי שיוכלו ג”כ לקדש. כי אם אינו מקדש את דיבוריו אזי אם עומד להתפלל אח”כ אינם נכנסין דיבוריו אל הקדושה. וזהו פי’ ולא אמרו העוברים ברכת ה’ אליכם. ר”ל אותם העוברים רצונו לא יכלו לומר ברכת ה’ מפני שאינ’ נכנסין בקדושה:

By way of deeper meaning, this alludes to the following: There are people who say sharp, witty words to their friends and whiten their faces (i.e., humiliate them) in public – “the red departs and the white comes” (Bava Metzia 58b). This is the meaning of “whose face has turned white” – this is certainly complete chametz, meaning the counsel of the evil inclination.

And about this, the world is not careful-for they say, “I was only joking!”

But certainly, one who wishes to be God-fearing should be careful about this chametz and eradicate it completely.

מצה שהכסיפו פניו הוא חמץ וכתב המג”א אבל העולם אין נזהרים בזה נראה ע”ד הרמז שמרמז שיש אנשי’ שאומרים דברי חידודין לחבריהם ומלביני’ פניהם ברבים ואזל סומקא ואתא חיורא וזהו שהכסיפו פניו זהו בוודאי חמץ גמור ר”ל עצת היצה”ר ובזה אין העולם נזהרים כי אומרים מצחק אני ובודאי מי שרוצה להיו’ ירא שמים יהי’ נזהר מזה החמץ ולבערו מכל וכל:

This can be understood by way of deeper meaning: Even though people sin, they do not commit the transgression with a whole heart and a willing soul, but only under compulsion. The evil inclination recounts the praise of the sin through its stratagems – but in truth, the person does not want at all to do that which is against God’s holy will.

This person is one “whose use is with cold”- meaning, not with desire and craving, but like one who was coerced. Such a person certainly does not need mortifications (sigufim); rather, he need only accept upon himself in truth that he will no longer commit the transgression, even if the yetzer hara entices him. This is “rinse with cold”-meaning, without mortifications and without great heat of heart; rather, the teshuvah need only correspond to how he sinned.

But one “whose use is with hot”-meaning, one who heats himself up for the matter of transgression and does it with a willing soul-this one must do teshuvah likewise with heat of heart.

“And an earthenware vessel… has no remedy”- this means: those who have sinned greatly, like an earthenware vessel that never releases what it has absorbed-they have no remedy except through brokenness of heart (shvirat lev) and bitterness over the sins they committed against the will of the Creator.

And certainly, “the Lord is near to the brokenhearted” (Psalm 34:19), and He will accept them.

לים שתשמישן בחמין יגעלו בחמין בצונן ידיחו בצונן וכלי חרס אין לו תקנה אלא בשבירה נראה ע”ד הרמז שאע”פי שחוטאים אינם עושין העבירה בלב שלם ובנפש חפצה רק בע”כ יספר שבחו של עביר’ מחמת תחבולת היצה”ר אבל הוא באמת אינו רוצה כלל לעשות מה שהוא נגד רצונו הקדוש ית”ש. זה האדם הוא שתשמישו בצונן ר”ל שאינו בחמדה ותאוה רק כמי שכפאו. וזה האדם בודאי אין צריך סיגופים רק שיקבל עליו באמת שלא יעשה עוד עבירה אפילו אם היצה”ר מסיתו. וזה יגעלו בצונן ר”ל בלא סיגופים ובגודל חמימת הלב רק התשובה צריך להיות כמו שחטא. אבל מי שתשמישו בחמין ר”ל שמחמם א”ע לדבר עבירה ועושה אותן בנפש חפיצה זה צריך לעשות התשובה כמ”כ בחמימות הלב. וכלי חרס כו’ אין לו תקנה. ר”ל אותם שהרבו לחטוא כמו הכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם אין להם תקנה רק בשבירות לב ובמרירות על חטאיו שעבר נגד רצון הבורא ית’ וית’ ובודאי קרוב ה’ לנשברי לב ויקבל אותן: